מבוכה של מישהי שמעולם לא כתבה...
לא חשבתי שאי פעם אפתח בלוג או אתר אישי באינטרנט, אך כנראה שזאת אחת מ"תופעות הלוואי" שנתנה לי שיטת פלדנקרייז... פתיחות, הרבה פתיחות, לא להתבייש בי ובגופי, ובעיקר להיות אני.
אז מה בעצם צריך לכתוב? מה בעצם אנשים רוצים לדעת עליי?
אני חושבת שאפתח בסיפור אישי, על איך מקריות החיים הובילה אותי אל המקצוע שכיום הוא דרך-חיים שלי, במלוא מובן המילה.
לא להרבה אנשים ניתנת הזדמנות להתפרנס מעיסוק שהם נהנים ממנו, וחשוב לציין שעד לפני הכרותי עם השיטה גם אני נמניתי עמם.
בעברי עסקתי בעבודה שהצריכה ישיבה על כסא משרדי שעות רבות ביום. במהלך כל חיי עסקתי בפעילות גופנית, החל מאירובי, רכיבת אופניים, צעידה, שחייה והתעמלות כלשהי על מזרן. באחד השיעורים של התעמלות, הודיעה המדריכה שהיא סוגרת את הסטודיו שלה מסיבות אישיות. מצאתי את עצמי מחפשת פעילות גופנית אלטרנטיבית שתענה לצרכיי. באותה תקופה, סבלתי מכאבים חריפים לאורך עמוד השדרה והשכמות, שגם טיפולי פזיותרפיה רבים לא הועילו. סיפרתי זאת למכרה, וזאת המליצה לי בחום על שיטת פלדנקרייז.
לא ידעתי דבר על השיטה, אך ידעתי שאין מה להפסיד וכדאי לנסות. וכך, הגעתי לשיעור הראשון. אם לומר בכנות, היה לי מוזר ברגעים הראשונים לשכב על הגב על מזרן, רק לשמוע את המורה נותנת הוראות מבלי להדגים ומבלי לקבוע קצב.
אך כאשר השיעור התחיל, בתנועות איטיות, מבוקרות ומחושבות, אשר הביאו אותי להתחבר אל גופי באופן שמעולם לא חוויתי. עוד במהלך השיעור הראשון, הרגשתי שה"פלונטר" באיזור השכמות שכאב לי במשך שנים, כמו נפרם והגב מרגיש חופשי וקל יותר. הכאבים החריפים שהרגשתי נעלמו כלא היו.
החלטתי להמשיך עם השיעורים, שהפכו למנהג קבוע. עם השנים, החלטתי לעזור לאנשים אחרים שסובלים מבעיות דומות בעמוד השידרה.
נרשמתי ללימודי פלדנקרייז בתל אביב, אצל המורה יוחנן ריברנט, שהיה אחד מתלמידיו הראשונים והאישיים של משה פלדנקרייז, ממציא השיטה. חשוב לציין, שעד היום אני ממשיכה להשתלם אצלו וגם אצל מורים אחרים. כיום אני חברה באגודת המוסמכים לשיטת פלדנקרייז, תורמת לאגודה בצוות ניהול אתר האגודה, ומנהלת סטודיו לפלדנקרייז באשדוד, ומדריכה בו.
כיום אני מאמינה, שההתנסות עצמה שווה הרבה יותר מכל מילה שאוסיף לספר לכם.
אני מזמינה אתכם, לשיעור התנסות אצלי בסטודיו.
שלכם,
יעל
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה